סיפורי התנ"ך

גיבורי סדרת התצלומים החדשה של עדי נס סיפורי התנ"ך הם אנשי הרחוב, הומלסים, אנשי המעמד הנמוך, אנשים שמצאו את מקומם בשולי החברה.

 בסדרות התצלומים הקודמות שלו עסק נס במרכיבי הזהות הגברית והישראלית. כעת הוא עוסק באנשים שאיבדו את זהותם.  אם בסדרות התצלומים הקודמות שלו צולמו החיילים בנופים הפתוחים ובמחנות הצבא, הנערים בשכונות הפריפריה האפורות והאסירים בסטודיו שנראה היה ככלא סגור, הרי שהפעם הזירה היא העיר האורבאנית שאנשיה נשחקים ברחובות הריקים. המציאות בה חיים גיבורי התמונות היא עלובה, חסרת תוחלת וחסרת עתיד.

 אין אלה סתם אנשים. כל אחת מהתמונות בסדרה החדשה מבוססת על אחד מסיפורי התנ"ך: אברהם ויצחק הם הומלס המוביל את בנו הצעיר על גבי עגלת סופרמרקט המלאה בקבוקים למחזור; אליהו הוא הומלס זקן השוכב על ספסל כשכל חפציו מונחים למראשותיו בשקית ניילון מרשרשת; נוח הוא שיכור המתגולל עירום ליד מכונות אוטומטיות להשאלת סרטי דיוידי; הגר היא קבצנית בקרן רחוב; יהונתן הוא נער חבול בזרועות דוד – פרחח מן הרחוב שדוד כמו מנגן על גופו. את טקס מכירת הבכורה של עשו בנזיד עדשים אפשר לראות מתרחש בבית תמחוי מקומי, רות ונעמי מלקטות שאריות בשוק הפתוח בסופו של יום, איוב הוא זקן הנאבק על ספסל ברחוב בקשיי נשימה ושאול ושמואל הם שני מחוסרי דיור שנקלעו לסצנה דרמטית בחורבה חשוכה.

 גיבורי התנ"ך של עדי נס הם אנשים שאיבדו את ביתם – כמו קין הנע ונד, אברהם שהלך מארצו ומולדתו, הגר שברחה מבית אברהם, יוסף שנמכר על ידי אחיו, רות ונעמי המנסות לשוב לביתן ושאול שהמעיל הקרוע שבידיו מבשר את קריעת הממלכה ממנו.

 האנשים שבחר נס לצלם אינם דרי רחוב אמיתיים אלא שחקנים. הם מגלמים דמויות של אנטי-גיבורים, המייצגים את גיבורי התנ"ך בתקופות השפל של חייהם.

 סדרת התצלומים החדשה של עדי נס מצביעה על השפל העמוק שהחברה הישראלית הגיעה אליו, עם המהפך שעברה בשנים האחרונות מחברה אוטופיסטית בעלת אידיאלים שוויוניים, ערכים סוציאליסטיים ודאגה לזולת - לחברה כובשת, קפיטליסטית, מנוכרת ובה פערים חברתיים עמוקים ובלתי הכרחיים.

 על ידי עצם ההרכבה של דמויות הומלסים חסרי זהות על התשתית המיתית של סיפורי התנ"ך מעמת עדי נס בין המציאות הישראלית העכשווית לבין ההיסטוריה והמיתוס של העם הנבחר, ומקרין את דימויי המציאות החברתית המטרידה של ישראל בשנות האלפיים אחורה אל עברו של העם.

 כך, אפוא, מוצגת המציאות החברתית של ישראל 2006 כיישות המכלה את עברה המפואר של האומה.

 אברהם ויצחק –  התצלום מזכיר את עבודת הפופ המפורסמת של דואן הנסון (Duane Hanson), אישה עם עגלת קניות, 1969.  בעבודתו של הנסון האישה המפוסלת היתה מטופחת עד כדי גיחוך ועגלתה עמוסה בכל טוב, ואילו כאן אברהם אבינו מתואר כגבר מוזנח ומלוכלך, חסר כל, הדוחף עגלת סופרמרקט מלאה בקבוקים למחזור, ועליה שוכב בשלוה בנו הקטן, יצחק. לא במקרה דומה אברהם בצילום זה לאברהם של קרוואג'יו. אבל בעוד שאצל קרוואג'יו עולה זעקת הנער, בתצלום של נס נשמעת השתיקה של השלמת הנער עם הגורל.

 נח – המקרא מספר, כי לאחר שירד נח מהתיבה הוא קיבל מאלוהים את הגפן. בשכרותו, התגולל עירום, ואחד מבניו חטא כאשר ביזה את אביו וחשף את ערוותו. מיכלאנג'לו צייר סצינה זו, בה תיאר את נח מוקף בשלושת בניו. עדי נס בחר למקם את הדמות העירומה, שאינה נימולה, במקום בו מוצבות מכונות אוטומטיות לסרטי דיוידי, ובכך השיג שתי מטרות. ראשית, הוא הקצין בצורה זו את הניכור המובע בדימוי. שנית, הוא מרמז לנו, כי הצופה, המביט בעירומו של האיש הזקן המצולם, משחזר בעצם הצפייה שלו בגוף העירום את חטאו של חם, בנו של נח. דומה כי אנו, הצופים, זקוקים לתווך של האמנות על מנת לראות את האנשים שנח להתעלם מהם ברחובות.

 איוב – בצילום זה איש זקן בן דמותו של איוב מביט היישר אל תוך המצלמה בפה פעור, מנסה להלחם על נשימה נוספת. אביו של עדי נס הלך לעולמו שנה לפני צילום עבודה זו מסרטן ראות. המצולם כאן הוא דודו של עדי, אח אביו, שדומה לאביו עד מאד. נס מספר כי עבד עם דודו במהלך הסשן כך שיעלה על פניו את דמותו של אביו, שנלחם ברגעיו האחרונים על כל שאיפת אויר. למרבה הצער, זמן קצר אחרי הצילומים הלך גם דוד זה לעולמו, אף הוא ממחלת ריאות.

 שאול ושמואל – בסצנות שמתאר נס חבויים לעיתים רגעים שונים מחיי אותו הגיבור. כך, בסצנת משיחת שאול למלך כבר זורע שמואל, איש זקן שלוהק לתפקיד בשל דמיונו לוולט ויטמן, את זרעי החורבן. האיש שכונה "רואה" כבר צופה את הדרמה העתידית. גם שאול אוחז במעילו הקרוע של שמואל כרמז לבאות. הצילום כולו, מואר באור של צייר היהודי- רמברנט ומצטט פרט מתוך ציורו של איליה רפין – איוון האיום רוצח את בנו.

 הגר – קבצנית בקרן רחוב, שמראה פניה כדמותה של "האם המהגרת" בתצלום של דורותיה לאנג מתקופת השפל הגדול בארה"ב. העדרו של הילד (ישמעאל) זועק עם ההשוואה לתצלום המקורי.

 המתח בתמונות מבוסס על הקונפליקט בין חיי היומיום הקשים לבין המיתוס של העם הנבחר, וייצוגיו בציוריהם של הציירים הקלאסיים - קרוואג'יו, רובנס רמברנט, מילה, איליה רפין ואחרים. גם עבודותיהם של אמנים עכשויים יותר כדוגמת דורותיה לאנג, ווקר אוונס ודואן הנסון משתקפים בעבודות.

 בתהליך העבודה הושפע עדי נס מצייר הבארוק האיטלקי קראוואג'יו. קרוואג'יו יצא נגד הפרשנות האידילית המסורתית בציור של נושאים תנ"כיים, ולקח אנשים מהרחוב שישמשו לו כמודלים על-מנת לציירם בצורה ריאליסטית ולא אידיאלית כפי שהיה נהוג עד זמנו. כך יצר אינטרפרטאציה ואיקונוגרפיה חדשים וזכה לביקורת נוקבת מצד הכנסייה.

 במעין מחווה  לצייר המושמץ אך המוערך, הופך עדי נס את הגיבורים התנ"כיים, ששימשו מושא להערצה ולקדושה, לאנשים בשולי החברה: חסרי בית ודרי-רחוב, אנשים שחוו שבר כלכלי וחברתי. הוא מבקש להדגיש את עקבות השוליים, העוני, העליבות, המצוקה ובונה להם דמות של אנטי-גיבור.

 כאשר ראשוני הצלמים הגיעו מאירופה וארה"ב לתור את ארץ הקודש התפתחה מסורת של תצלומי תיירות המבוססים על סיפורי התנ"ך. אך בעוד במאה התשע-עשרה אנשי השוליים הפכו לדוגמנים, בתצלומים העכשוויים שלו מלהק עדי נס דוגמנים - כאנשי שוליים.

 סגנון זה דומה לעבודתו של עדי נס בסדרת התצלומים הקודמת שלו, שפורסמה לראשונה במגזין "ווג הומס אינטרנשיונל", בה, במקום להלביש דוגמנים במותגי אופנה – עטה את בגדי המותגים על אנשי רחוב.